...Loading...
קבל מחיר הכי טוב שיש!

קורסי צלילה, טיולי צלילה,
ציוד צלילה, ציוד צילום תת מימי
קורסים לצילום תת מימי

השאירו פרטים ונחזור אליכם
עם הצעת מחיר!

שם:
טלפון:
הצעת מחיר ל:
דוא”ל:
הערות ובקשות מיוחדות:
...טוען...

אחרי המבול

הים השחור ממשיך לסקרן את החוקרים: מצד אחד, עלתה אפשרות לקיומו של צונאמי עתיק-יומין שהוביל לשם את תיבתו של נח ומצד שני, עולה התהייה מה גורם לים, שנחשב עני מבחינת המגוון הביולוגי הימי שבו, להפוך ל'דבר הבא' עבור צוללים מרחבי העולם.

רבים מאתנו עדיין מחפשים מפעם לפעם או תוהים על מיקומם המדוייק של שרידי תיבת נח בטורקיה או בקרבתה. אם היו סורקים היטב את האזור, אולי גם בו היו מוצאים שרידיה של התיבה או דומות לה. בינתיים לא אותרו ממצאים חשובים למרות אינספור המשלחות שיצאו לחפשה. והנה, בשנים האחרונות הועלתה תיאוריה מעניינת חדשה הקשורה לתיעוד המבול המיתולוגי, התומכת בסיכוי לאתר את תיבת נח האבודה אי-שם בקרבת הים השחור.

השאלה המנקרת בראשיהם הקדחתניים של המדענים היא האם ייתכן וגלי ענק דמויי גלי צונאמי אדירים התרוממו לפני כ-7,000 שנה מעל מצרי הבוספורוס הצרים באותם ימים בטורקיה, וחדרו לתוך הים השחור? האם גלי ענק קדומים אלה מסבירים את המיתוס הנצחי של סיפורי התנ"ך אודות המבול? האם ייתכן שהמבול שפקד את ארצות הלבנט ושנמשך כ-40 יום וכ-40 לילה, ושבעקבותיו נכחד-טבע "המגוון הביולוגי" כולו שהיה סביבם, אכן ארע? האמנם יכול היה נח האגדי להיות מי שהציל את הסביבה ואולי את כדור הארץ כולו?


דג החדקן ממשפחת דגי הסחוס הדומים במידה רבה לכרישים
השאלה מהו הסיכוי כי תיבת נח נחה היום באזור הים השחור, מתאימה, לכאורה, יותר ללימודים דתיים מאשר למדע אמפירי, אך מחקרים גיאולוגיים תורמים לחקר התעלומה. שורשי האגדה נידונו לראשונה ב-1997 על-ידי שני גיאולוגים ימיים בשם וויליאם ראיין (Ryan) וולטר פיטמן (Pitman) שפרסמו את מאמרם החלוצי בכתב העת המדעי Marine Geology.

לפי השניים, חקר מקורות היסטוריים ופריהיסטוריים מלמד כי "המבול" (של נח) אירע אי-שם לפני כ-7,500 שנה, ככל הנראה בים השחור, גם אם תיארוך האירוע המבהיל אינו מדוייק עד תום. במאמר החלוצי טענו החוקרים כי מחקרים שעשו מתחת לפני המים מגלים חסרי-חוליות ימיים, כגון רכיכות של מים מתוקים, המעידים מעל לכל, כי הים השחור אכן היה בעבר מקור מים מתוקים. בהמשך, מסיבות שלא הובהרו עד תום, עלו פני המים בים התיכון בצורה קיצונית, וכיסו את מצרי הבוספורוס, ולאחר מכן חיברו את הים התיכון עם הים השחור בעקבות [אולי] גלי צונאמי אדירים. כעבור זמן ירדו פני המים, אך מאז ועד היום נותר הים השחור מלוח (שלא כמו הים הכספי שאינו מרוחק ממנו).

במחקר חדש החליטו חוקרים אחרים לבחון את התזה הזו, ובדקו את טענת הגיאולוגים, לפיה, אפשר לראות את קו המים העתיק בעומק כ-150 מטר מתחת לפני הים הנוכחיים. ואמנם, בעומק הצפוי הם גילו את קיומם של חלוקי-נחל המתאימים לתזה. בכך הצביעו החוקרים לראשונה על גילוי ממצאים המצביעים על כך ששיטפון מסיבי באגן הים השחור ארע לפני כ-8,000 שנה, וכי עד אז היה הים השחור, אגם מים מתוקים למהדרין, שהיו מנותקים לחלוטין מהים המלוח. לפי השערתם, עלו מי הים התיכון בכ-100 מטר במשך כמה שנים טובות, ושטפו את רצועת הבוספורוס (Bosforus) בתוך שנים ספורות פחות או יותר. המחקרים חשפו מתחתם גם את אתרי ההתיישבות הניאוליתית (Neolithic) שהוקמו לאורך חופיו של הים השחור.


נזירון אדום הרגל והשושנה האדומה

את התזה המפתיעה הזו סיכמו השניים בפרוטרוט בספרם שיצא לאור בשנת 2,000  בהוצאה היוקרתית של סיימון ושוסטר, ושמו:: Noah’s Flood: The New Scientific Discoveries About the Event That Changed History..

מאז קיימת מחלוקת עזה בין הגיאולוגים, הפליאונתולוגים, האוקייאנוגרפים הימיים והארכיאולוגים, בדבר נכונותה של התגלית המפתיעה שזעזעה את אמות הסיפים בעולם. גם אם רוב המדענים אינם רואים דווקא בחשיפת סודות התנ"ך את מטרתם המדעית העיקרית, הם מעוניינים בעיקר לדעת האם ייתכן ויכול היה להתרחש אירוע דרמטי מעין זה.

לא מכבר התגייסו לפיתרון התעלומה ארכיאולוגים וגיאולוגים נוספים. את המחקר הנוכחי שהשתתפו בו כמה מדענים, הוביל אוקייאנוגרף צעיר בשם מארק סידאל (Sidall). באמצעות מודלים ממוחשבים במעבדתו, תוהים החוקרים מחדש אודות השאלה באשר להתכנות קיומו של שיטפון אדיר-ממדים שמילא את הים השחור במימיו המלוחים של הים התיכון.


דגי הקרנון בים השחור יאמצו לעצמם כל מסתור אפשרי

עד-כה התמקדו עיקר עבודות השדה בתחום, בתיארוך השיטפון אדיר הממדים, ולאו דווקא בתהליכים הדינאמיים המאפיינים את האזור. לטענת סידאל, לא משנה דווקא האם האירוע השפיע על כותבי סיפורי התנ"ך, אלא, האם ייתכן והאירוע אכן התרחש בכלל, וכי לשם כך די לבחון את הדבר בצדי מצרי הבוספורוס, שכן אירוע כזה היה חייב להותיר את חותמו בשטח. לשם כך הוא טס לניו יורק במסגרת עבודת הדוקטורט שלו ב-2002 כדי להעלות את התזה שלו בפני ראיין עצמו, וקיבל ממנו עידוד רב להמשיך בחקר הסוגיה. באותה עת היה מקובל להניח כי פני המים בים השחור היו כ-50 עד 150 מטר נמוכים יותר מאשר מפתן המים מחוצה לו. לפי המשוער, מתקופת הקרחונים בעת התחממות כדור הארץ בזמן תקופת ההולוקן (כ-1.8 מיליון עד כ-10,000 שנים לפני זמננו), משערים כי גם פני המים בים מרמרה (Marmara) החלו לעלות באותה תקופה לערך, וכי לפני כ-8,400 שנים, הם הגיעו לסף פני המים כיום, והחלו לגלוש החוצה.

השאלות שהחלו מנקרות בראשי המדענים היו האם ייתכן ורצועת הבוספורוס שרוחבה כ-3 ק"מ יכולה היתה להכיל את כמויות המים האדירות שהיו צריכות לזרום דרכה, והמחברות או מפרידות בין טורקיה האסייאנית לטורקיה האירופית?  האם בתקופה זו זרמו טריליוני ליטרים של מים מלוחים והציפו את האזור?

סידאל וחבריו ביצעו ניסויים ממוחשבים בעוצמת זרמי המים והשפעתם האפשרית, במקביל לחקר הגיאולוגיה של האזור, ובדקו כיצד והאם עוצמת המים אמנם היתה יכולה להיות בעלת די עוצמה כדי לפתוח את הסכר הטבעי שחצץ בין הים התיכון לים השחור. מחקר מעין זה הוא ללא ספק חלוצי בגישתו המדעית, שהתקבלה על-ידי כל המערערים על נכונות התיאוריה מראשיתה.

תמונת המצב הנוכחית של האגם, שצולמה מלוויינים, מראה שבחלק מאגן הים השחור, האזור המנותק כיום מהימה, מהווה מעין המשך טבעי מצפון, מצפון-מערב וממערב, אך הקרקע היובשנית עד האירוע השיטפוני, או גלי הענק שהציפו את האזור, הם שהפכוהו מאגם מים מתוקים לימה מלוחה.

כיום, כאשר מתבוננים בקיומו של מסדרון מעין זה שניתן לגלותו על המפה, ניתן לראות בדמיוננו את הרגע בו הוא נוצר [אולי] בפעם הראשונה ולאמת את המסדרון הזה, שנוצר בעבר הרחוק, עם מפה עתיקה של הצי הטורקי.


הים השחור משתרע לרגלי מצוקים

עיון מפורט בנתוני המודל (ובמפה) מגלה כי ייתכן שהזרם המהיר שנוצר אז בא כעת לידי ביטוי בסממנים בולטים שניתן לגלותם על קרקעית הים, כפי שמצטייר הרושם באגן וברצועת הים השחור הפתוח יותר. הדבר בא לידי ביטוי במספר גבעות ודיונות (גלי) חול בעומק כ-200 מטרים. גבעות חול טבועות אלו שאורכן מגיע לקילומטרים אחדים וגובהן עד לכמה מאות מטרים.

ושוב לשאלת השאלות: האם ייתכן ומצרי הבוספורוס נחצו באופן קטסטרופלי, וכך התאפשר לטריליוני ליטרים של מי-ים מלוחים להציף את השטח והים השחור? נראה כי גבעות חול טבועות אלו הן התוצאה הישירה של הזרם העכור והבוצי, אותו זרם תת-ימי חזק שגרם לתנועה המסיבית של הסדימנט שנוצר, או גאה, ע"י סילון המים המלוחים שזרם אז על פני השטח בעוצמה אימתנית. לדברי סידאל, אוקייאנוגרפים חייבים להיות מעוניינים מטבעם בהבנת המאורעות הקיצוניים שלדעתו הבנתם יכולה לפתור את התעלומה המסקרנת. הוא אף הוסיף, באירוניה, ואמר כי אם אנחנו לא יכולים לפתור תעלומת התרחשותו האפשרית של שיטפון עצום-ממדים, שאז מה אנחנו יכולים עוד לעשות?

המודל אף מראה כי השיטפון הגואה והפתאומי, כביכול, יכול היה בהחלט להתרחש בתקופה מוגבלת של כ-40 יום, כפי שנקבע בתנ"ך, הגם שלא בטוח כי הקריטריונים להגדרת מהו יום היו דומים לתקופתנו, והגם שאנו יודעים מניסיוננו כי הרבו להשתמש שם בתקופות של 40 ו-70 יום [או שנה], כדי לתאר תקופות קצרות בהיסטוריה. אולם, לפי חישובי המודל של סידאל וחבריו, נראה כי היו מעורבים בגל או בזרם הענק כ-60,000 מטר מעוקבים של מים בשניה אחת, וכי לא היתה להם כל אפשרות אלא לשטוף את אגן הים השחור לאחר קריסת המצרים בעוצמה שהיתה ככל הנראה פי 20 חזקה יותר מעוצמת מפלי הניאגרה (Niagara).

הבעיה היא שאחת מאי הבהירויות הנוכחיות שנותרו, היא החישוב לפיו אפילו שיעור משוער של עוצמה ונפח מעין אלה של המים, היו צריכים  להימשך כ-33 שנים לפחות, בכדי להשוות את פני המים הנוכחיים של הים השחור עם ים מרמרה שהוזכר לעיל. הדבר מנוגד  אפוא לרעיונותיו המקוריים של ראיין. הוא היה סבור כי די במודל גלישת מים פשוט בהרבה, שבמקור, הוא אמד את הימשכותו בלא יותר מ-3 שנים.גם העדר דיוקים מעין אלה, אינו מטריד באמת את ראיין, מאחר ולדבריו, די היה בעלייה זעירה של כ-150 מטר בלבד בגובה פני המים כדי לתעד אירוע מיוחד, וגם אם התקופה התמשכה עד לכ-33 שנים. הוא אף צוטט אומר בשלווה: "אם המודל חוזה תצפיות מעין אלו בהצלחה, שאז, יש להפנות אליו את מלוא תשומת הלב הראויה". הוא אף הוסיף ואמר: "זה מאפשר לנו להוסיף מידע חשוב מאוד על הדינמיקה המשתנה של מעמקי הים השחור".

אולם, גם אם התיאוריות הללו הינן נכונות, מדענים עדיין אינם חשים בנוח לגבי הבעיה כולה, ומאחר והרעיון נראה כהמשך מוזר קמעה, אם אכן נוצר דווקא לאחר כ-30 שנות אובססיה שגילה ראיין מלכתחילה לגבי עיתויו של המבול של נח, והלהיטות שלו לפופולריזציה של הסוגיה כולה. יתרה מזאת, נראה כי הוא גיבש את דעותיו ותפיסותיו הרעיוניות קודם כל כדי לבסס מדעית את ההשערה על מהות האגדה שהיוותה מקדמת-דנא השראה אדירה לכל האירוע (הגיאולוגי) כולו.

הגיאולוג עלי אקסו (Aksu) מאוניברסיטת Memorial טען מצדו כי "לא ייתכן שהים השחור לא עבר אירוע כה דרמטי". הוא פרסם את מחקרו בנדון גם כן בכתב העת הגיאולוגי הימי Marine Geology ב-2002. לדבריו, אסור למדענים לשגות בהסתמכות-יתר על טקסטים דתיים, וכי קריאתם והסתמכותם עליהם אינה אלא דרך בלתי-ראויה לניסוח השערות וניסיונות לממש ידע מדעי אמפירי.

אולם, ישנם גם מדענים אחרים שאינם מוטרדים ביותר מהעיסוק ברעיון, וטוענים כי הם זהירים די הצורך לא ליפול בפח, וזאת משום שלטענתם לא ניתן להוכיח את קיומם של גלי הענק שהציפו לפי התיאוריות ד'לעיל את אגן הים השחור המתוק. אחד מהם הוא למשל, הגיאולוג נאמיק קאגאטאיי (Cagatay), המתמחה בגיאוכימיה, ומשמש כראש ענף הגיאולוגיה הימית באוניברסיטה הטכנולוגית באיסטנבול. לדבריו, "אנליזה של הסדימנטים החופיים הנחקרים במישוריו של הים השחור, מצביעים על כך שהם היו כ-18 מטרים בלבד מתחת לפני המים הנוכחיים.

למרות הספקות המפעמים במחקרים המדעיים האלה, רוב החוקרים מודים שהויכוח אינו חייב לעורר כה הרבה התנגדויות גם כיום, מאחר והמחקרים המקוריים הראשונים שפרסמו ראיין ופיטמן ממילא לא שכנעו אותם, וגם הספר שהוציאו לאור לא שכנע אותם ביותר, גם אם זכה מטבע הדברים לכיסוי ולהשראה גדולים בערוצי המדיה השונים.

הגיאולוג אקסו ציין כי איננו מאמין כי המחלוקת השרירה וקיימת בסוגיה, תסייע לגייס המשך מימון למחקר. לדבריו, המודל של סידאל וחבריו מראה בעליל כי אפשר להמשיך לחקור רעיונות אוקייאנוגרפיים פיזיקליים מוצקים גם מבלי לזכות במענקי מחקר שמנים. הוא אומר כי הצגת מודלים ממוחשבים תסייע ליישום כיווני-מחקר חדשים אחרים, וסידאל עצמו נוטה להסכים עמו, ואף מציין כי ישנם די נתונים המתקשרים להשערת שיטפון-העל או גלי-הענק, והמצדיקים את קיומם הודאי של הסיפורים התנכ"יים בפועל.  לדברי שניהם, אין האוקייאנוגרפים רשאים להסס אם לפרסם את הרעיונות המוזרים ביותר שלהם ביחס לאירוע הקיצוני המוצע, באם יש להם את האפשרות לחוקרו בשיטות אמפיריות ראויות ובכלים סבירים. יתרה מזאת, סידאל אך הוסיף והקשה שנית: "אם איננו יכולים לפתור או להבין כיאות את מהות האירוע של גלי-ענק מעין אלה, שיכלו להמליח בקלות את אגן הים השחור, שאז מה אנו בכלל יכולים לפתור"?


המדוזות הפכו למין פולש גם בים השחור

הגיאולוג הימי ליביו גיוסאן (Giosan) מהמכון האוקייאנוגרפי Woods Hole במסצ'וסטס, ואחד מחברי צוותו של סידאל, סבור כי כיווני המודל החדש חייבים לסייע לקידום חקר השדה של הסוגיה לפחות בצעד אחד קדימה. לדוגמה, החוקרים יהיו חייבים להתבונן שנית בהעדר ההמשכיות של הסדימנטים לאורך חופיו השקועים של הים השחור, אשר חייבים, מצדם, לספק הוכחות נוספות לעליה המהירה והפתאומית של פני המים של הים השחור. לבם של הסדימנטים שנבדקו כעת על-ידי כמה צוותות חוקרים, יוכלו לספק עדות בעד ונגד האירוע שהיה חייב להיות טראומטי בעוצמתו, ולראייה, המשקל שיש למיתוסים מעין אלה לא רק בתנ"ך, אלא גם בתרבויות אחרות בעולם, שדרבנו את התרבויות האחרות להעמיס על כתפיהן את המיתוס התנכ"י הזה ללא היסוס. למרות שאף אחד בעולם לא הצליח עדיין להבהיר ישירות מהו הקשר שהיה יכול להיות בין העיתוי שהוביל להמלחת הים השחור כתוצאה מעלייה פתאומית בפני הים התיכון, שזרם לפי השערת המחברים לאגן הים השחור, והסיפורים התנכיי"ם המתמצתים את האירוע ככל שיכלו מספרי הסיפורים של אותה תקופה, או לאחריה, כך אין עוד ספק כי הנושא עוד לא סגור.

לסיכום אירוני משהו של חלק א' של הכתבה, אדגיש כי יהיה גם מעניין לראות האם ההפשרה המואצת של הקרחונים בתקופה זו, עוד תוביל יום אחד אחדות מהיאכטות המשייטות תדיר במזרח הים התיכון בדרכן צפונה, לתפוס את גל הצונאמי החדש שיוביל את מימיו שוב לעבר הים השחור שסימני תהליכי המדבור וההתחממות הגלובלית של האקלים, נתנו בו את אותותיהם כפי שלמדנו באחרונה מצילומי תקריב של המתרחש בחופיו ובקרבתו.